המלחמה אשר ממשיכה עוד ועוד מספקת לכולנו די והותר אלימות. אולי בגלל זה חששתי לראות את הסדרה החדשה של דיסני פלוס "שוגון" , אבל הזוגי שכנע אותי די בקלות. אם להודות על האמת, אני פראיירית גדולה של סדרות אקשן ודי קל לשכנע אותי לבחור בסדרות שונות מאיזור הנוחות שלי, כי אם אני רוצה להשאר ערב או שניים באיזור הנוחות מרבית הסיכויים גם ככה שאצפה מחדש בריקוד מושחת או סקס והעיר. כזו אני. אז שבן זוגי הציע לי לצפות בשוגון זרמתי בקלות ולא התאכזבתי. מה שכן שוגון דורשת ניתוק מהנייד בעת הצפייה ועיסוקים במקביל שכן הסדרה ברובה היא ביפנית.
שוגון (באנגלית Shōgun) היא דרמה היסטורית מבוססת על רומן (כמו רוב הסדרות הבאמת טובות) אשר הופקה ברשת פוקוס , ועלתה בתחילת השנה לשירות הסטרימינג של דיסני. ישנם שלושה גיבורים עיקריים לסדרה, אשר עוסקת במאבקים הפנימיים שלהם וכיצד הם משפיעים זה על זה: ג'ון בלאקתורן הוא אנגלי העושה את מסעו ליפן. בתחילת העלילה בולט הניכור, המיאוס וההתנשאות על התרבות המזרחית כפי שמאפיין הרבה דמויות העוסקות במפגש בין צליינים ושליחים אל מול התרבות המקורית (ראה פוקהונטס: שונה ודומה בו זמנית) . הניכור שלו מהתרבות אבל גם מחיי משפחה ובמידה מסוימת ממנו עצמו הוא חלק מהייצוג המערבי בסדרה. אל מולו בניגוד בולט: לורד טורנגה, מצביא מבוגר רב עוצמה, אשר מונע ממסורת של כבוד, חיבור למשפחה והקרבה עצמית. אל מול שני הכוחות הזכריים העצומים ניצבת ליידי מריקו – ותשכחו מכל מה שידעתם על גיישות ביפן. מריקו מנצלת את התרבות היפנית אותה היא מכירה היטב, בזכות כישוריה הרבים ומנפצת את קירות הזכוכית שהציעה החברה היפנית עבורה כבת למשפחה חסרת כבוד, כאשר היא מונעת מקונפליקט פנימי בין השכל והאסטרטגיה המייצגים את התרבות היפנית אל מול הלב הנמצא במערב.
שוגון אף שהופקה בפוקס, מזכירה כל מה שטוב בסדרות של דיסני: היא היסטורית ואפשר כנראה לפתוח ממנה אפיקי למידה מקסימים, היא מרהיבה ויזאולית, היא מעוררת מחשבה והתרגשות והיא חושפת את הצופים (שרובם מן הסתם מערביים) להרפתקה רחוקה ואקזוטית במזרח, מסע של גילוי בדומה לגיבור הראשי – ג'ון. הצפיה בסדרה היא לא אגבית אלא דורשת חשיבה והתעמקות בתרבות שונה שחוקיה שונים, אך דווקא בגלל זה- היא דורשת מהצופים כמעט של שעה של התנתקות מהנייד ומבזקי חדשות, ובימים אלו זה יותר ממומלץ.
Loveyourlife 
כתיבת תגובה