ברשותכם אתחיל את הסקירה בשני סיפורי רקע: הראשון הוא שלקחתי את הספר לחופשה באילת לפני כחודש עם שני העכברונים שלי וסיימתי את כולו כבר ביום הראשון, כאשר ברקע העניין השני: פרידה מתמשכת וכואבת מאד מגבר שאהבתי . כך או וכנגד כל הסיכויים סיימתי את הספר ביום. למה? הוא פשוט היה כתוב באופן כה מופתי שעורר בי קנאת סופרות עזה. ספרה הראשון של סנונית ליס המוכשרת "כל הג'אז הזה" היה לא פחות ממעולה ותהיתי בתחילה איך היא עברה מסיפורת /רומן לסיפורים קצרים אבל שספר הביכורים היה מצוין בעלילה שלמה, הספר החדש "תשע דרכים להפרד" מעניק תמה. תחושה של ציור נוף אנושי עתידני.
בכתיבה יש תמה בסיסית שאומרת "אל תגידו את זה, תספרו על זה" וזה לא קל כמו שזה נשמע. וכך סנונית מספרת בכל אחד מהסיפורים על בדידות, על מציאות עתידנית, על זוגיות ואובדנה, אובדן הצלם האנושי, אובדן העצמיות והכל בקווים אלגנטיים ועדינים .לכאורה באסופת סיפורים יש פיתוי משמעותי לקרוא סיפור סיפור אך אני גמעתי את הספר מעל הרי אילת בצמא. אז נכון לא יצאתי עם תחושות קלות. לא בטוחה שזו המטרה. אבל באופן אירוני, דווקא בספר שמדבר על בדידות ואובדן, הרגשתי שאינני לבד בחוויה האישית ולפעמים הקתרזיס הזה שווה הכל
"תשע דרכים להפרד"
ePublish- ניתן להשיג ברשתות הנבחרות ובאתר עיברית
Loveyourlife 